מרינה
יזהר כהן
מילים: מנואל קלאוורו ורפאל דה לאון
לחן: מנואל פארחה-אוברגון וחררדו דל ואיה
יש במרכז העיר על יד הבימה
בית ישן ובו גרה מרינה
היא בת שבעים ושש,אך עוד זוכרת
איך היתה כל גבר אז מסחררת.
הם רצו בה, רצו, רצו, רצו בה
וקראו לה בואי בובה, בובה ,בובה
אך היא ענתה ברטט - אולי מחר.
את כל המחזרים היא לא סופרת
יש שהיו יפים כמו בסרט
כמה היו עיקשים, שנים לה המתינו
לחטפה בסתר כמו ולנטינו.
הם רצו בה, רצו, רצו, רצו בה
וקראו לה בואי בובה, בובה ,בובה
אך היא ענתה ברטט - אולי מחר.
כל השנים מרינה, את כמו בתוך ויטרינה
עוד מאהב כאן נותר לך ומחכה בפינה
כשאת יוצאת לכיכר, הוא מתרגש ולוחש לך
את התקווה שהפעם לא תאמרי לו "אחר כך".
הם רצו בה...
